רעות פלדמן הי"ד

רעות (נאוה) פלדמן,  ה' יקום דמה.

רעות נולדה וגדלה בהרצליה.  למדה בביה"ס היסודי לאומניות "גורדון". בכיתה ז' עם  תהליך החזרה בתשובה שעברה המשפחה, החלה ללמוד באולפנת "צביה" בהרצליה במגמות כימיה ואמנות. במגמת אומנות למדה צילום שהפך לתחביבה העיקרי.

רעות שהיתה הבת הבכורה במשפחה, הצטיינה במסירות גדולה להוריה ולאחיה הקטנים.

במקביל החלה להדריך בתנועת "בני עקיבא" והתנדבה במספר רב של מסגרות, בהן: שבתות במעון "לבצלר" – מעון  לצעירים ומבוגרים לקויים בשכלם, חלקות מזון לנזקקים במסגרת העירייה, איוש משמרות ב"מגן דוד אדום" ובמשמר האזרחי ועוד.

רעות עם החיוך התמידי ושובה הלב, חברה מסורה, אהובה ואוהבת, רגישה לזולת, הושטת עזרה או עצה טובה לכל אחד,

השכילה לשלב את רצינותה הרבה בתחומי העשייה החברתית עם משובבות גיל הנעורים. הייתה בה שאיפה תמידית להתקדם ולהתפתח.

רעות אהבה את ארץ ישראל בכל מאודה ונפשה והרבתה לטייל בה לאורכה ולרוחבה.

רעות הייתה אידיאליסטית אמיתית ללא סייגים. בחייה הקצרים הצליחה לשלב את דרישותיה הגבוהות מעצמה תוך  פעילות ללא ליאות ובנחישות רבה למען הכלל בנושאים לאומיים וחברתיים, בתרומה למדינה ולעם ישראל על כל גווניו, והכל תוך קיום קפדני של המצוות, ללא פשרות וויתורים במצבים מורכבים ביותר .

את עקרונותיה מימשה בפועל בעבודתה המסורה והאחראית בשנתה השנייה במסגרת השרות הלאומי, במוקד הביטחוני בקדומים. הבחירה לשרת במוקד בקדומים היתה מתוך אהבת העם עליו רצתה להגן, אהבת הארץ, אהבת השומרון,  והאמונה שבערה בה בצדקת הדרך כי אין לנו ארץ  אחרת.

האמת היתה נר לרגליה, חפה לחלוטין מצביעות. את אשר על ליבה אמרה תמיד באומץ וללא חשש, במיוחד במאבקה האישי והעיקש, שניהלה נגד גירוש היהודים מגוש קטיף ונגד הריסת הבתים בעמונה, כשברקע נשמע תקתוק המצלמה שליוותה אותה לכל מקום.

את חלומה להיות פוליטיקאית כדי להשפיע על החיים במדינה, רעות לא תזכה להגשים כי בת 20 היתה במותה.

רעות יקרה את חסרה לכולנו מאד.  אנו שנותרנו כואבים ודואבים נמשיך בדרכך, ונחנך את הדורות הבאים על הערכים אותם השארת לנו כצוואה.